1. הנתבעות הגישו בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט 1999 (להלן: "
חוק החברות").
2. התובעת הגישה תביעה על סך 2,535,080 ש"ח נגד הנתבעות, והנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 1,975,771 ש"ח.
3. בבקשה נטען, כי מעבר לעובדה שעסקינן בתביעת סרק המושתתת על הסכם שמעולם לא היה בתוקף, הרי שלא ידוע לנתבעות אודות מצבה הכלכלי הנוכחי של התובעת, מלבד, הודאתה של התובעת, בסעיף 24 לכתב התביעה, כי יש לה לחצים בלתי פוסקים בתזרים הכספי אשר פוגעים בניהול השוטף של העסק שלה.
לפיכך, ולאור החזקה שבסעיף 353 א' לחוק החברות, והפסיקה, התובעת היא זו שצריכה להפיג החשש באשר ליכולתה הכלכלית לפרוע חובותיה, במידה ותחויב בכך.
4. התובעת טענה בתגובתה, כי יש לדחות הבקשה כיוון שאינה נתמכת בתצהיר.
עוד נטען, כי בקשה לחיוב בערובה שאין בה כל עובדה ביחס לתובעת פרט לכך שהיא חברה בע"מ, אין בה על מנת לחייב בערובה.
לגופו של עניין נטען, כי התובעת היא חברה הפועלת זה כ- 10 שנים ויש לה לקוחות בכל רחבי הארץ. יש לה 14 עובדים, מחסנים ומפעל.
צורף דו"ח רווח והפסד לשנת 2012. החברה עומדת בהתחייבויותיה למרות החוסר שנגרם לה מגזילת הכספים המגיעים לה מהנתבעים. מדובר בתביעה שסיכוייה גבוהים ביותר ואין הצדקה לחיוב בהפקדת ערובה.
5. בתשובה לתגובה, מציינים הנתבעים, כי התובעת הגישה כלפיהם בקשה לחיוב בערובה ביחס לתביעה שכנגד, למרות שמצבה שונה לחלוטין, והחזקה בסעיף 353 א' לחוק החברות חלה על תובעת בתביעה עיקרית.
לגופה של הבקשה דנן, צוין, כי התובעת לא הרימה את הנטל בתגובה להראות, כי מצבה יאפשר לה לשלם הוצאות, לו ייפסקו אלו נגדה. כל שצורף הוא דו"ח רווח והפסד
לא מבוקר לשנת 2012, מהדו"ח לא ניתן לקבל תמונת מצב מלאה ועדכנית. כמו למשל עובדת קיומם של שלושה שעבודים שוטפים לטובת הבנקים.
אין ציון על היקף הלוואות. היקף התחייבויות עתידיות ועוד.
6.
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב התובעת בהפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:
7.
המצב המשפטי:
א) סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.
ב) המשיבה היא חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.
ראה לעניין זה: רע"א 544/89
אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ,
פ"ד מ"ד (1) 647, 652 וכן ברע"א 3274/92
סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96
STOOMHAMEER AMSTERDAM N.Y. נ' שגב
, פ"ד נ' (3) 473, 471.
ג) מסעיף 353א לחוק החברות עולה כי קיימות שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה. החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. החלופה השניה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (ראה גם: רע"א 10905/07
נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר
(לא פורסם), 13.7.08); רע"א 10376/07
ל.נ. הנדסה
ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ
(לא פורסם) 11.2.09 (להלן:
"פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ")).